מסע בזמן, או לארץ אחרת – Elsewhere – סנדמן פרוג’קט

Sandman Project בהודנא בר פלורנטין, 21.12.22

לקח לי מלא זמן להתיישב ולסדר את המחשבות שכתבתי תוך כדי ההופעה. הרבה בגלל עניינים אובייקטיביים-טכניים כמו צינון שלא עזב אותי כמעט חודש, עומס בעבודה ובכלל בחיים… אבל אני חושבת שמשהו בחוויה הזו, בהופעה של סנדמן פרוג’קט, לקח אותי לטייל איפשהו רחוק מכאן, ופשוט לקח לי זמן לחזור.

שבוע לפני כתיבת הפוסט הלכתי לעזור לחברה טובה להקים מיצג בImperial Hotel Wonderland וידעתי שאביא מוזיקה, וישר חשבתי על סנדמן פרוג’קט. יכול להיות שהמוח שלי חיבר אסוציאציות, כי החדר שחברה שלי עיצבה הוא un-glamping, חדר המלון עם הדיונות והרי החול (זה חול אמיתי, מלא מלא חול) ושם ההרכב הוא סנדמן פרוג’קט. למיטב ידיעתי זה שם המשפחה האמיתי של טל סנדמן הגיטריסטית, היוצרת ומובילת ההרכב, אבל באותה מידה מבחינתי זה היה יכול להיות שם במה ממש ממש מוצלח. להפתעתי, השיר Hamsa מתוך הEP שיצא להרכב לפני 4 שנים, קפץ לי בפלייליסט. מאמינים בצירופי מקרים? 

בכל אופן, כל זה והם אפילו לא היו בהרכב מלא. ההרכב המקורי כולל חצוצרנית ופרקשניסט, והם הופיעו הפעם כטריו – גיטרה, בס, תופים. נשמע הכי פשוט וקלאסי, אבל זה היה רחוק מזה, במובן הכי טוב שיכול להיות.

לא יודעת אם הייתם פעם בהודנא בר, אבל זה הvenue הכי מבלבל שקיים להופעות. יש את הבר, משם אפשר לקחת אלכוהול, ואז נכנסים לחדר קטן שנראה (ומרגיש) כמו חדר חזרות. ואז הם מתחילים לנגן. וזהו. הופעה מהאינטימיות והקסומות שהייתי בהן, והייתי בלא מעט הופעות. אפילו כששואלים אותי מה החלום שלי, בהקשר של הופעות, אני עונה “הופעה של רדיוהד, אבל כמו בfrom the basement”. אז ככה.

סנדמן פרוג’קט לא באו בשביל השואו. הם באים לנגן, כי זה כיף להם, ועל הדרך גם לנו כיף. בכל זאת, ערימות של גרוב עם מלא נשמה וצבע. לטל סנדמן, מייסדת ההרכב ועל שמה הוא נקרא, יש שרשרת עם תליון של יבשת אפריקה. אני תוהה מה הקשר שלה לאפריקה, אבל את ההשפעות האפריקניות שמתובלות בג’אז – ממש קשה לפספס. אחרי שפתחו, טל הודתה למי שהגיע ואמרה את מה שכבר ידעתי: “אנשים חולים עכשיו”. מה שלא ידעתי זה שעבורי זה עוד לא נגמר. ואז היא הסבירה שהיא נאלצת לנגן תפקידי חצוצרה בגיטרה והיא לא רגילה לזה, למרות שכתבה אותם. אני חייבת להגיד שלמרות שהכרתי חלק מהקטעים, לא הרגשתי שחסר. הרוב המוחלט של הקטעים היו סופר-מלודיים וקצביים (אפילו רקדתי בכסא), אבל אני עדיין תוהה לגבי סולו הבס שהבסיסט דפק שם. הרגיש לי קצת אקספרימנטלי מידיי, גם בsetting של הופעה אינסטרומנטלית. אבל אני סולחת.

בכל אופן, ניסיתי להבין כמו מה זה הרגיש לי. הייתה הרגשה תמידית של “מה חוגגים??”. לא הייתי אומרת חתונה, אולי זה קצת מוגזם, אבל בהחלט הרגיש באיזשהו שלב כמו מסיבת אירוסין אפריקנית (במיוחד בקטע Circles מתוך הEP). האקלקטיות בסאונד כיפית להפליא – מצד אחד חשמלי, מצד שני גרובי, אבל מאוד מחובר לאדמה. חלקים שנשמעים ים תיכוניים – גיטרה בסאונד של עוד או בוזוקי. בדיוק כשתהיתי לגבי הסאונד של הגיטרה טל באה עם וידוי – יש לה גיטרה אחרת עבודת יד שהיא אוהבת, והיא ניגנה כל ההופעה בגיטרה בשקל שהיא עפה על הסאונד שלה, אבל פתאום היא קלטה שאין לה את הריינג’ הגבוה.

ניגנו כמה קטעים חדשים (כמו Before the Storm) שיוקלטו באלבום הבא, וכבר ממש בא לי שהוא יצא. יש למה לצפות. עוד חשוב לי לציין שהמעבר לקטע האחרון היה גאוני. ממה שהרגיש כמו הסיום המוחלט של ההופעה לקטע בקצב מהיר שלא מבייש סצנת אקשן בסרט של טרנטינו.

לסיכום – זה מסע בזמן? מסע לארץ אחרת? לסנדמן פרוג’קט יש יכולת קסומה לקחת את הקהל ל-elsewhere. ובא לי לצאת למסע הזה שוב.

הגענו לשלב התודות: חייבת להודות לאינדינגב שנתנו להרכב מקום של כבוד בבמת הפיל, ובזכותם (ובזכות זה שהשנה שמעתי את כל הפלייליסט כדי לדעת על מה להמליץ לכם) הכרתי את ההרכב הנהדר הזה.

ממליצה להמשיך לעקוב, ואני בהחלט אמשיך לפרסם כאן הופעות שלהם (בג”ג ת”א).

הופעות קרובות:

8.3 הגדה השמאלית, ת”א

4.4 הגג של יפו

12.4 סירופ, חיפה

21.4 ארוות פרדס חנה

26.5 ארוות פרדס חנה (סנדמן אורקסטרה)