אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים אם צריך את יום האשה הייתי כנראה אומרת לכם שלא, שאין דבר כזה שיוויון בין המינים כי הטבע ברא אותנו אחרת וכו’ וכו’. אז בואו אקדים אתכם מראש – הדעה שלי היא לא פופולרית בנושא הזה, אבל אם תמשיכו לקרוא אולי נמצא על מה להסכים. אני מאמינה שיש הבדלים מהותיים בין גברים לנשים – הבדלים פיזיים שלא ניתן לגשר עליהם בשינוי מדיניות או אפליה מתקנת. המוח שלנו בנוי אחרת, הגוף שלנו בנוי אחרת, זה פשוט אחר. יצורים שונים לגמרי. Having said that אני גם חושבת שנשים יותר טובות ברוב התחומים. אז נכון, טנקיסטיות יעילות רובנו כנראה לא נוכל להיות. אבל מנהלות או נשות מכירה טובות (לא מדברת על מישהי ספציפית, אבל זכותי גם להרים לעצמי קצת) – בוודאי ובוודאי. איך כל זה קשור למוזיקה, אתן בטח שאלות. אז הנה הגעתי סוף סוף לפואנטה – לפניכן רשימה של מוזיקאיות, יוצרות, זמרות ונגניות מוכשרות להפליא, שלדעתי לא מוכרות מספיק וראויות לפחות לפסקה או שתיים בבלוג מוזיקה נישתי. התנאים להיכנס לרשימה: להיות מוזיקאית יוצרת (בין אם כתיבת מילים או לחן), בפרונט, ושהייתי בהופעה שלה השנה, כאשר הסעיף האחרון כבר כולל בתוכו את הסינון הסוגתי. יאללה מתחילים:
אלכס משה (Folly Tree)
כבר כתבתי על הופעה שלה פוסט בנפרד, אבל אלכס משה לא מפסיקה להקסים אותי. בין אם זה כגיטריסטית בהרכבים של יוגי, דניאל רובין (שוואלה מגיעה לה גם פסקה), שלי ארצ’ר ובעבר גם אסף אבידן, ובין אם זה בהרכב הסולו שלה פולי טרי – אלכס משה היא אחת הנשים הכי מוכשרות, ענוגות ומהממות במוזיקה הישראלית היום. אביב גפן זיהה את הפוטנציאל עוד לפני שנים, ומאז היא הוציאה כבר שני אלבומים (ולפי מה שהיא מספרת בהופעות, יש עוד אלבום שמתבשל). השנה הופיעה באינדינגב, גם סולו וגם ליוותה את דניאל רובין בהרכב הall-female שלה, התארחה אצל קוטנר, הופיעה בתדר ופסטיבל חשיפה בינלאומית, ולי מרגיש שהיא רק מתחילה לבשל את הפריצה הגדולה.
יש לה שירים שמרגשים אותי עד דמעות, שירים שמצמררים אותי, ושיתוף הפעולה שלה עם בן הזוג ומוזיקאי העל אלון לוטרינגר בהפקה ובהופעה שראיתי הזיז אצלי בלב חלקים שלא מקבלים מספיק תשומת לב ביום-יום. אם אתם עדיין לא מכירים, לכו לשמוע. אם אתם מכירים – תוודאו שאתם עוקבים. ואלכס, אם במקרה את קוראת את זה – אני כבר לא יכולה לחכות לעוד הופעה שלך.
ג’ני פנקין
ג’ני היא תופעת טבע. בקטע הכי טוב שיש. נכון יש אנשים שהם פשוט יחידים במינם, עם אנרגיה ייחודית שאי אפשר להסביר במילים ואף אחד לא יכול פשוט לקחת מהם את הייחוד שלהם? ג’ני היא כזו – קול חד פעמי, גרוב פחד אלוהים, אנרגיות בהופעות שהשם ישמור, סטייל שאין שני לו, גמישות סוגתית מפתיעה והיא פשוט אחת ויחידה. אה, וחשוב לציין – אין הרבה מוזיקאים בתעשייה כל כך דאון-טו-ארת’ כמותה.
אז לפני שהתחלתי לכתוב את הפסקה הזו חיפשתי את ג’ני בגוגל ומצאתי ראיון איתה מדצמבר 2021 במאקו, והמשפט הראשון שם מתאר את ההפסד שלה ליובל דיין בדה ווייס. וואלה, חידשו לי. אולי אם הייתי צופה בריאליטי הייתי יודעת. לא שזה משנה. ג’ני מובילה הרכב אהוב עליי מאוד – MASOK (מנגנים איתה שם נומוק – נעם חבקין – קלידן מפיק ובכללי מוזיקאי מוכשר ומוערך מאוד, עמרי שני על הבס והמתופף טל כוכבי), והתארחה אצל רבים וטובים מסצנת ההיפ-הופ והגרוב, כולל קרולינה, ג’יי למוטה, הראפר כהן, טדי נגוסה, הגל השני, שאזאמט, ליקוויד סאלון, ועוד (וואלה חידשתי גם לעצמי כאן). אני לא מבינה איך זה שהיא עדיין לא household name, כי בתעשייה כבר הבינו שהיא פצצה מתקתקת (שוב, לגמרי בקטע טוב). אולי זה קשור לזה שאלבום הבכורה שלה יצא ממש לא מזמן, רק ב2022… ג’ני הופיעה השנה סולו באינדינגב, והתארחה אצל בערך חצי מהליינאפ, אז אני מאמינה שמדובר בעניין של זמן עד שתפרוץ ברמות שהיא חולמת עליהן היום.
הופעה קרובה:
מוצ”ש הקרוב (11.3) מארחת את ג’יי למוטה
אור אדרי
אני חושבת שאי אפשר לדבר על אינדי ישראלי נשי בלי להזכיר את אור אדרי. אישית מסקרן אותי לשבת איתה לשיחה ולשמוע את סיפור חייה, איך הגיעה מפאקינג ערד (פארדון מיי פרנצ’) לעבוד עם שמות בולטים במוזיקה הישראלית כמו אסף אמדורסקי, אביב מארק, רם אוריון, זואי פולסנקי, יובל מנדלסון ועוד ועוד. זה כמעט קרה, זמן ממש קצר לפני שהבלוג נפתח רשמית ובאתי לסקר מטעם בלוג אחר ערב הופעות אינדי שאור הפיקה. על הערב המדובר כנראה לא ממש דובר מאז, אבל הנסיון היה לגמרי מוערך ובגדול הייתה תחרות קשה על הקהל באותו ערב – שיא הקיץ ועונת ההופעות, והופעה של יוגי בבארבי 100 מ’ משם. לא משנה, זה לא העניין. בסוף 2021 אור הוציאה אלבום סולו שני בסגנון דרים-פופ מעלף, עם הבס, מחשב וקסילופון ועל העטיפה אור אדרי וברקע מלון הולידי אין (או איך שאנחנו קראנו לו – הטכנודרום) שבאשקלון, עיר הולדתי. הייתי סקרנית נורא מה הקשר שלה לאשקלון והיא הסבירה לי בDM שהיא הנדסאית אדריכלות בהכשרתה והמבנה הזה רודף אותה מאז שלמדה עליו. הגיוני. גגלו ותבינו על מה מדובר. עדיף לגגל את האלבום. בכל אופן, בהופעה המדוברת שלה בערב הלא מדובר ההוא, היה בעיניי דיסוננס בין חזות הרוקסטארית המחוספסת והקשוחה עם הקעקועים, לבין המוזיקה הרכה והתקשורת הפתוחה עם הקהל. אני לחלוטין רוצה לשמוע עוד ואני לחלוטין ממליצה גם לכם, אם עוד לא שמעתם.
הופעה קרובה:
21.3 בכולי עלמא – כניסה חופשית! מופע להקה, עם אורחת סודית. אעדכן
קרן דן (דוניץ)
אני חושבת שיותר ויותר אנשים מכירים לאחרונה את באטרינג טריו (לאחרונה באטרינג טריו+1 עם אמיר ברסלר, או אפילו +2 אם לוקחים בחשבון את ההופעה באינדינגב בה הם אירחו את קותימאן) ואפילו סיקרתי אותם בבלוג מוקדם יותר השנה. גם את הופעת השקת האלבום האחרון שלהם בבארבי, וגם כתבתי כמה מילים על ההופעה באינדינגב, שלדעתי הייתה אחת מההופעות הכי טובות בפסטיבל. קרן דן היא סולנית ההרכב ונגנית הסקסופון (!). כן, כן, סקסופון. עזבו את זה שאין הרבה סקסופוניסטים מוכרים בארץ. סקסופוניסטיות הן סוג של יוניקורן (הבנתם? חד קרן? קוראים לה קרן? עזבו) בתעשיית המוזיקה. ממש בצמוד להופעה ההיא בבארבי של באטרינג טריו, הייתי בהופעה אחרת בבארבי של הרכב הניו-סול-ג’אז-R&B מונצ’יילד, שגם אותו מובילה סולנית סקסופוניסטית ושתיהן דיי ג’ינג’יות, אז זה קטע. לא משנה. אני לא מכירה אותה אישית, אבל מההומור שיוצא ממנה בהופעה ומהנוכחות הבולטת שלה, אני יכולה להבין שמדובר בפרסונה מורכבת, הייתי מנחשת שקצת דיווה אפילו, אבל עם כישרון אי אפשר להתווכח. היא כבר הוציאה חומרים סולו ושיתפה פעולה עם מוזיקאים מוערכים לא פחות כמו רועי ראמי ותמוז דקל וממש מסקרן לראות מה עוד היא תביא. פאן פאקט – אחותה מאיה דוניץ היא פסנתרנית ומוזיקאית לא פחות מוכשרת שאצלי מתקשרת יותר לעולמות הג’אז, למרות שגם לה יש מנעד סגנוני מאוד רחב.
טל סנדמן (סנדמן פרוג’קט)
על סנדמן פרוג’קט יש לי כבר סיקור מוכן שרק מחכה להופעה נוספת שלהם כדי שאעלה אותו (עדכון: הסיקור עלה, ויש הופעה ב8.3 בגדה השמאלית). לפי תדירות ההופעות שלה, אני דיי בטוחה שטל סנדמן לא עוסקת רק במוזיקה. וחבל. לטל סנדמן יש סאונד מאוד מיוחד על הגיטרה, משהו בין אפריקני ללטיני לבלקני לים תיכוני וזה לא אף אחד מהם, פשוט הכל ביחד. ההופעה מרגישה כמו מסע, אבל לא בזמן – כי הכל לגמרי בעכשיו – אלא בגיאוגרפיות, וההרגשה היא של נדודים. מיבשת ליבשת, וממדבר, לים, לג’ונגל. לטל סנדמן יש תליון של יבשת אפריקה וזה מאוד מסביר חלק מההשפעות (אני זוכרת שכתבתי על אחד השירים שהוא מרגיש שחוגגים משהו, אולי חתונה אפריקנית), למרות שאני עדיין לא יודעת ממש מה עומד מאחוריו. בכל אופן – היא מנגנת בגיטרה והיא גם מחללת בחליל, ואיגדה סביבה חבורה של נגנים מאוד מאוד מוכשרים. הופיעה השנה עם ההרכב באינדינגב (כן, גם היא) וממה ששמעתי, כדי מאוד לעקוב, ללכת לשמוע אותה בלייב ולחכות לאלבום החדש שיצא במהרה בימינו אמן.
הופעות קרובות:
8.3 הגדה השמאלית, ת”א
4.4 הגג של יפו
דניאל רובין
טוב, אמרתי קודם שמגיע לה פסקה משלה. מודה שלא ממש הכרתי אותה לפני האינדינגב, אבל יש לדניאל רובין איכויות כנות ונדירות גם כמשוררת וגם כמלחינה. כתבתי עליה בפוסט הסיכום לאינדינגב 2022 ואני רוצה לחזור ולומר שדניאל רובין היא משב רוח מרענן, וחלק מקבוצת אמנים שבעיניי מחזירים לחיים את המוזיקה הישראלית הטובה של פעם. כתיבה נוקבת אך עדינה, לחנים שמזכירים לעיתים את יוני רכטר ומתי כספי, עושה חשק להתאהב שוב בעברית. אני חושבת שבדניאל התאהבתי רשמית כששמעתי אותה שרה את “כלום לא עובר על ידי”, עם להקה נשית עד מאד מאחוריה, שיר שהוא גם מנטרה וגם גילוי לב כנה ומעורר חמלה (לא בקטע של פאתטי) שאני חושבת שרוב הנשים, וגם כמה גברים, יוכלו להתחבר אליו. לפחות אלה הרגישים, אולי קצת מידיי. האלבום האחרון שלה “האלבום שיעיר את אמא” הוא פשוט יצירת מופת, שההשראה אליו הוא ההתמודדות של אמא של דניאל עם מחלת המאניה-דיפרסיה, וסוג של השלמה ומחילה שהגיעה אחרי תהליך התבגרות שממש אפשר לשמוע אותו בתוך השירים. דניאל מבחינתי היא קול של הרבה נשים צעירות שחיות בעולם משתנה עם חוקים חדשים, ואם לא בשביל המילים – כדאי לשמוע אותה בשביל הלחנים. דניאל היא גם פסנתרנית בחסד, ומעבירה סדנאות כתיבה בזמנה הפנוי. פאן פאקט – דניאל נשואה למוזיקאי ניר שלמה (ושניהם עשו גרסת כיסוי לשיר “אולי צריך לתת לזה עוד זמן” של אריק איינשטיין. קלאסיקה ישראלית, כבר אמרתי?).
רסקו – Rasco (גאיה ויסמן ועדן עטיה)
מדובר בלהקה, אבל מובילות את ההרכב שתי נשים, אז נראה לי מה זה תופס. גאיה וייסמן על הבס ועדן עטיה על הגיטרה, אותן מלווה איתי חמוד (בוא, חמוד, אתה מלווה אותן) על התופים – נראות ונשמעות כאילו שלפו אותן מאיזה מגזין של הסבנטיז, משהו שסבתא הייתה קוראת, גם בלוק וגם בסאונד ובתכלס הכל. אבל המבנה של ההרכב מסגיר את זה שהיא שייך בכלל לשנות ה20 של המאה העשרים ואחת – שתי נשים בפרונט. לא זמרות ליווי, לא מנגנות על תוף מרים. בפרונט – על הגיטרה והבס, לא מתנצלות. הסאונד שלהן חלומי (אל תכעסו, אבל על גבול המנומנם), ובקולן הענוג וההרמוניות המופלאות – רסקו פשוט מהפנטות. בהופעה שלהן ברפי (תדר), מישהו שאל אותי מי מנגנות, ועניתי לו “רסקו”, הוא צחק על זה שזה כמו החברה להתיישבות חקלאית ועירונית והשכונה הירושלמית. מודה שלא ידעתי על מה הוא מדבר, ואולי יש לי חור בהשכלה או שהוא סתם הסגיר את הגיל שלו, אבל אני ממש לא מתנצלת על זה שהקונוטציה הראשונה שלי לרסקו היא “להקת רטרו לסבנטיז העברי עם שתי בנות מופלאות בפרונט”. את האלבום החדש הפיק אורי כנרות (בום פם ושוטנז, בין היתר) ואני ממליצה מאוד לעקוב, ולשמוע דחוף את הקאבר ל”כמה נעים”. זו תמצית החוויה.
הופעה קרובה:
19.3 בכולי עלמא – כניסה חופשית!
גל דה פז
טוב, קצת רימיתי. אני חושבת שרוב מי שקוראת את זה כבר מכירה את גל דה פז. דה פז בנד, לוסיל קרו ושיתופי פעולה רבים (השנה ראיתי אותה לייב בהופעה של Electric Zoo בכלל), והשנה הוציאה אלבום פסנתר שהוקלט בלייב. גל דה פז, חוץ מהחיים הדי סוערים שלה (הלו, זה לא בלוג רכילות פה), היא אחד הקולות הנשיים הכי ייחודיים שיש פה בנוף ולדעתי היא אחת מהנשים הכי אמיצות בסצנה. אסביר את עצמי – השנה גל דה פז התארחה בהמון הופעות של הרבה מוזיקאים והרכבים – חלק מוכרים יותר וחלק פחות, והופיעה לא מעט גם סולו, וכל פעם היא מביאה משהו שונה. בדה פז בנד זו גל הרוקיסטית הבלתי מתנצלת, בלוסיל קרו מגיעה גל הגרובית, ולבד לפעמים יוצאת ממנה הדיווה ולפעמים זמרת הג’אז שהיא בתכלס המהות והבסיס שלה בעיניי. עם קול כזה, לעסוק במוזיקה זה לא פחות מייעוד. ואיזה יופי שמתלווה לזה כריזמה מהפנטת, אישיות ממגנטת (אני אישית מאוהבת, לא יודעת מה אתכם) ויכולת כתיבה באמת מרשימה. אם גל דה פז לא עוררה בכם השראה, סימן שלא שמעתם אותה מספיק.
הופעה קרובה (לפחות הכי קרובה שראיתי):
29.4 בגריי ת”א. אעדכן אם אמצא משהו קרוב יותר, מבטיחה.
לשמחתי יש היום הרבה נשים ברוק, באינדי ובגרוב (מותחת את גבולות הז’אנר הנ”ל, ברשותכן) שכבר מקבלות מקום על במות גדולות ומכובדות (נינט – שהולכת להופיע עם הפריקינג בלאק קיז ביולי, דניאלה ספקטור, רוני אלטר, יסמין מועלם, אורית שחף, קרולינה, רונה קינן, מרינה מקסימיליאן, אקו, ועוד! איזה כיף)
לשנה הבאה מסמנת את רוני בר הדס (שגם מנגנת בהרכב של דניאל רובין שברשימה), Ori Ya, תמראדה, ענת מלמוד, יעל זלינגר, עינב ג’קסון כהן, קטיה טובול (ג’אז), קתלין אליגדו (YOFI), שלי ארצ’ר, דני קוטנר, יעל קופלנד (בוריטו) ומציעה פשוט לעקוב אחרי הפרסומים השבועיים ואתן לכם המלצות את מי כדאי ללכת לראות. רק מילה אחרונה לנשים המופלאות ברשימה – דברו לפני ההופעות. ספרו לכל מי שמוכן לשמוע וגם למי שלא. כבלוגרית אני מקבלת פניות לפרסם הופעות בעיקר מגברים (זה אולי קשור להבדלים שדיברתי עליהם בתחילת הפוסט). כבר היה לכן את הביצים לצאת עם המוזיקה שלכן החוצה. אין לכן מה להפסיד, במקרה הכי גרוע לא נפרסם את ההופעה. לא נורא. העיקר שניסיתן. איך אמר צ’רצ’יל? “המעז מנצח”.
יום האשה שמח, ואל תשכחו שאת כולנו ילדה אישה 
אוהבת,
טייני דנה
