באטרינג טריו+1 במופע השקה לאלבום החדש בבארבי 20.8.22
מודה שלהופעה הזו הלכתי מתוך סקרנות. עד לפני כמה חודשים לא הלכתי להופעות של להקות שאני לא מכירה לפחות את רוב השירים בהופעה. במקרה הזה, נתקלתי בשלישיית מורחי החמאה במקרה לגמרי ושמעתי אולי 3 שירים שלהם, וזה סיקרן אותי מספיק כדי ללכת לשמוע אותם לייב. ואני כל כך שמחה שעשיתי את זה.
הסאונד של באטרינג הוא כל כך מתוק ומהודק, כיאה למוזיקאים המוכשרים שהם – ריג’ויסר (יובל חבקין), בנו הנדלר וקרן דן – שמשלבים Fאנק עם סאונד אלקטרוני והכל מדויק ובמקום. להופעה, ולאלבום המתקרב, הצטרף מתופף הג’אז הsoon to be אגדי אמיר ברסלר כפלוס אחד. הגרוב המשיך איתי הרבה אחרי שההופעה נגמרה.
לחימום עלה תמוז דקל, אמן הדוושות ומאסטר התעתועים. לא ייאמן אילו צלילים כלי אחד יכול להשמיע. תמוז עלה לבד לבמה, עם הגיטרה שלו, ויצר כמה קטעי דרים-פסיכדליה עם עומק שמרגיש כמו מסע בזמן. הקהל היה לגמרי מהופנט (על גבול המבולבל) כשפרט על המיתרים ולחץ דוושה-דוושה, בווייב כמעט אקספרימנטלי שנוגע בכל נים בנפש. עם זאת, מי שמכיר ואוהב את החומרים של טאטרן שתמוז שותף בה כבר מעל עשור – לא יכול שלא לתהות איפה דן מאיו ואופיר בנימינוב, כי עם כל הכבוד לגיטרה, היה חסר קצת ביט.
ואז באטרינג עלו לבמה והתחילו עם Good Company ולחלוטין הרגשתי בסביבה טובה. אני לא רגילה לראות כמות כזו של נשים בקהל, וזה כל כך מרענן לראות אישה מנגנת על כלי נשיפה בפרונט. במקרה שבוע וחצי אחר כך ראיתי הופעה של להקה אחרת (שגם עליה תשמעו כאן בהמשך) בשם Moonchild שהגיעה גם היא לבארבי, אבל מLA ולא מת”א, וגם אותה מובילה ג’ינג’ית עם סקסופון. מקריות?
אם הייתי צריכה לסווג אותם בז’אנר, כנראה שהייתי קוראת לו דרים-ג’אז. לצערי ההגדרה הזו רחוקה מלתאר כמה הFאנק שלהם גרובי, עם כמה שהסאונד חלומי-חלומי ומתוק-מתוק, הליינים העמוקים של הבס לא משאירים ברירה אלא לזוז. היו קפיצות להוואנה ולג’מאייקה, ואפילו קפיצה קטנה לצפון אפריקה עם “עיזה קטנה” שניגנו בהדרן וגרמו ללא מעט אנשים שלא אוכלים חריף לענטז כאילו זו החינה של אחותם הקטנה.
האווירה לאורך כל ההופעה הייתה משפחתית, יכול להיות שזה בגלל שמדובר במופע השקה לאלבום החדש שהם תיכף מוציאים, יכול להיות בגלל שהרבה מהנוכחים באו בעקבות היכרות אישית עם חברי הלהקה, ויכול להיות שזה פשוט בגלל הענווה של קרן. ועם כמה שהיה אינטימי, אי אפשר שלא להתייחס לשני אורחי הכבוד שהביאו לבמה נפח של ביג בנד – יוגי (יוגב גלוסמן) ואבישי כהן (חצוצרה). מודה, אני חולה על אבישי כהן. הוא פשוט אמן ואי אפשר עליו. וזה פשוט מדהים איך הוא ממשיך להפתיע אותי בהופעות אורח בכל מיני הזדמנויות לא צפויות.
מרגעי השיא של הערב היו השיר See If It Fits שהגיע מיד אחרי I Cried for You (שהושמע בתחנות רדיו בכל העולם). בכל אופן, קרן הזמינה את הקהל לחשוב על המשמעות של השיר “תראי אם זה מתאים”, והתעקשה שהמשמעות תמימה לחלוטין, למרות שthat’s what she said ממש מתבקש. ההופעה נחתמה עם הקטע Ganja Man עם ניחוח הודי, Fאנק גרובי להחריד שהמשיך את הקו של כל הערב, גיטרה של יוגי ודואט חרבות בין הסקסופון של קרן לחצוצרה של אבישי כהן. לגמרי השאיר טעם של עוד.
לסיכום – הקהל אוהד, ויש לו סיבה טובה.
