אורות הערפל, 27.2.23, מועדון האזור
הזמן טס. מאז ההופעה ועד כתיבת הסיקור עברו כמעט 3 שבועות, והייתי מאז בשלוש הופעות שגם עליהן ממש בא לי לכתוב. מפתיע שרק שלוש. הכי פאדיחה שעכשיו אני לא מוצאת את הnote שכתבתי בזמן ההופעה, אבל צילמתי סרטונים לסטוריז אז התרענן לי הזיכרון.
אז קצת רקע – מי אלה אורות הערפל ולאיזה ז’אנר הם משתייכים? להקת היפ הופ ראפ רוק (נשבעת שאי אפשר לשייך אותם לז’אנר אחד) ממודיעין. אספר לכם שעשיתי מדגם ושאלתי בזמן ההופעה את החבר’ה סביבי מאיפה הם מכירים אותם, הרוב ענו שהם שכנים שלהם או למדו איתם בשכבה, וחלק הם פשוט משפחה. ועדיין – היו בהופעה עשרות אנשים, יש מצב שמעל מאה, שממש נהנו וחלקם גם שרו את המילים. החבר’ה האלה אהובים ממש, והם גם ממש אוהבים את המוזיקה שהם עושים, ורואים את זה.
עד ההופעה באזור אורות הערפל הופיעו בלבונטין פעמיים, ובפסטיבל יערות מנשה. הם אמרו לי לכתוב שהם “חגיגה של דברים מוזרים, שובבים וחוצי גבולות באופן לא מתנצל”. וואלה, אני עומדת מאחורי ההגדרה הזו. לא זוכרת איך הגעתי אליהם, או שהם הגיעו אליי, אבל עוד מהפרסומים הם סיקרנו אותי והייתי חייבת לראות על מה מדובר. לקחתי איתי חברה כדי שבמקרה הכי גרוע יהיו לנו זכרונות לצחוק עליהם.
לשמחתי אחרי ההזייה במשך דקה שפתחה את ההופעה ואחרי שהתאוששנו מהאווירה הפורימית של מה שהם לבשו (ההופעה הייתה הרבה לפני פורים) – הם התחילו לנגן את השיר “בא לי בול” ווואלה, באמת בא בול. מי שכבר קרא סיקורים שלי יודע שהיפ הופ זה לא הז’אנר המועדף עליי, אבל באופן מפתיע הכל ישב טייט ואפילו קטעי הראפ לא נשמעו מגוחכים. שזה ממש נדיר בעיניי, ועוד לפני שסיימתי את הבירה. אח”כ ניגנו את 9 גרם (שיר על נעמה יששכר…. כן), מנורת לאבה ואז את מתקיף בלילה – שיר שאם אני זוכרת נכון מדבר על פוסט טראומה. המילים מגוחכות, הלחן רציני, ואיכשהו הכל מתחבר לכדי שיר לגיטימי.
את ההופעה הם המשיכו בתשדיר פרסומי בדמות שיר שנקרא “רימאקס” שבא אחרי סיפור קורע לב על אחד מחברי הלהקה שמשתכן על הספה של חבר שלו, קצת ביקורת על משבר הדיור. אני עדיין לא בטוחה אם הסיפור סופר ברצינות או בצחוק, אבל זה חלק מהיופי. ב”סבבה, תביא ת’לאפה” כל הקהל, כולל אותי, שר. איך אפשר שלא להזדהות עם שיר שזה השם שלו? אחריו הגיע השיר 7 בעיות, שיר סוחף ומרגש שמתקדם לכדי חאפלונת חמודה שקשה לעמוד בפניה.
השיא של ההופעה בעיניי (אני מניחה שיהיה מי שיחלוק עליי) היה השיר “עורלות הערפל”, שם זמני. כל הקהל שר ביחד את השורה “אם ת’לא מכיר את אורות הערפל אז אפ’חד לא מכיר את אורות הערפל” ולרגע שאלתי את עצמי בהופעה של מי אני. אני לא יכולה לתאר לכם בכמה הופעות הייתי, וכמה זה נדיר לשמוע את כל הקהל שר את המילים של השיר, כאילו זה הדבר היחיד שהם שומעים. ועוד להקת נישה ממודיעין. מודה שברגע הזה הופתעתי ממש, ובמיוחד מכמה שנסחפתי יחד עם הקהל. עד שבא השיר “נפצים” שהקהל ביקש מתחילת ההופעה. הפזמון הוא פשוט “נפצים, נפצים, נפצים. נפצים ואז באו שוטרים” – עם סאונד קצת אלקטרוני דאב-סטפי כזה, קצת הרבה תופים, הרבה כעס, וכל הקהל היה פשוט בטירוף. כמעט דרסו אותי פעמיים, אנשים עפו באוויר, קשה להסביר מה קרה שם. הסרטון שצילמתי מאוד ממחיש את האנרגיות המטורפות שהשיר הזה הביא איתו.
את ההופעה הם סיימו עם השיר “יועד” שהוא סיכום ותמצית לכל הטירוף, התופעה הזו שנקראת אורות הערפל. אני חושבת שיש שני דברים שעובדים ממש טוב אצלם – הראשון הוא שהם כולם מוזיקאים ממש טובים. השני, הוא שהם לא לוקחים את עצמם (בכלל) ברצינות. אין פרות קדושות, הכל פתוח ועל השולחן, מתובל בהמון נונסנס וגיוון סגנוני. חלק מהשירים מרגישים כמו בדיחה פרטית (מה שנכון) אבל זה ממש לא פוגם בחוויית ההנאה. באתי מתוך סקרנות, ונהניתי ברמה שלא חשבתי שאהנה בהופעה של להקה שלא שמעתי שיר אחד שלה לפני כן.
מה שיפה זה שאורות הערפל הרימו הילוך והם מתחילים להופיע יותר ולקדם יותר את ההופעות, והיום אפילו ראיתי פוסטר של ההופעה (זו שסיימתם לקרוא עליה ממש עכשיו) תלוי לו ביפו על קיר צבעוני, וחייכתי לעצמי.
ההופעה הבאה של אורות הערפל תקרה ביום ראשון הקרוב, 19.3 באברהם הוסטל. ממליצה בלי קשר לעקוב אחריהם – הם מצחיקים ומשעשעים גם מחוץ להופעה, ובימים כאלה נראה לי זה מצרך נדיר. מחכה לשמוע מכם אם שמעתם או הלכתם, ומה אתם אומרים.
טיל נקסט טיים.
אוהבת,
טייני דנה
