העליתי פוסט בשנה שעברה עם רשימת מוזיקאיות ישראליות שהן מבחינתי עילוי, ושמחתי לראות שלפחות חלקן המשיכו לפתח את הקריירה שלהן מאז. מרגיש כאילו עברו מאז חיים שלמים, ועם זאת כמעט חצי שנה החיים של כולם היו על הולד, אז יש דיסוננס מתסכל בין הזמן שעבר במונחים של תעשיית המוזיקה, וכמות הריליסים וההופעות שאשכרה יכלו לצאת בתקופה הזו. אז בנימה אופטימית זו, אשמח לשתף אתכן אל מי הזרקור של טייני גיגז מופנה השנה… שנתחיל?
רוני בר הדס
הסינגר-סונג רייטר המוכשרת פחד הזו הייתה הראשונה שסימנתי לעצמי בשנה שעברה לשנה הזו, ממש שלושה חודשים לפני שיצא אלבומה השני (והנהדר!) Luck. מאז גם סיקרתי את הופעת השקת האלבום באזור, ואני לא יודעת שובע מהתופעה הנדירה והמרעננת הזו בנוף של המוזיקה הישראלית העכשווית. משהו בין פופ לאינדי, שכתוב ומוגש עם הרבה חן וכשרון, ואני לגמרי יכולה לראות אותה בורחת לנו לחו”ל (בכל זאת היא כבר עם 17.5K מאזינים חודשיים בספוטיפיי), למרות שיש לי משאלת לב קצת אגואיסטית שהיא תישאר פה קרוב לפחות לעוד קצת…
הופעה קרובה:
26.3.24 – שירים חדשים בעברית בלבונטין 7
עלמה גוב
ממש השבוע הפיה הזו מילאה את הבארבי. החדש, בנמל יפו. עשתה סולד אאוט יותר מחודש מראש. רק כדי לסבר את האוזן – הצעירה המתוקה הזו רק בת 21. אני מודה שלא יצא לי להתעמק מספיק במוזיקה שלה (בעוונותיי ממש, כי עד כה, כל מה ששמעתי שלה אהבתי), אבל ראיתי את הסטוריז מההופעה בבארבי וראיתי ים של אנשים שמדקלמים את המילים של השירים, וייב נדיר מאוד על הבמה, מן בטחון קיומי כזה, מוחלט. לא מזיק שהיא גם מקיפה את עצמה במוזיקאים מהשורה הראשונה במוזיקה הישראלית ויש לה מנהל שיודע מה הוא עושה. אין לי ספק שהיא מיוחדת במינה, השכינה נגעה בה, ואנחנו נראה אותה ונשמע עליה לא מעט בזמן הקרוב.
הופעות קרובות:
7.3.24 – בית העם כפר ויתקין
14.3.24 – החלוץ באר שבע
20.4.24 – סירופ חיפה
אביב פק
את אביב פק ראיתי מספר פעמים על הבמה השנה, ובכל פעם היא הצליחה לגעת בי בצורה חסרת תקדים ולהרטיט לי נימי נפש רדומים, insecurities שלא הייתי מודעת אליהם, סלחנות וחמלה. אביב כותבת את עצמה לדעת, מלחינה את הטקסטים בפשטות מתחכמת, ועם מנעד רחב שנשמע לא מתאמץ בקטע מפתיע, היא יכולה לשבת מול הקהל, רק היא והפסנתר, ולסחוף את כולנו למסע שבו היא מספרת סיפור שאין אחת שלא יכולה להתחבר. וזה באמת מרגיש ככה, אביב פק זו החברה הזו שאת יכולה לספר לה הכל והיא תסתכל עלייך בעיניים טובות, חיוך גדול וחוסר שיפוטיות טהור. ממש שבוע שעבר היא פירסמה סטורי שלה בוכה ושאלה את העוקבים והעוקבות מה גרם להם לבכות לאחרונה. התשובה שלי הייתה מאוד ספציפית, אבל בתכלס – מה לא? אביב פק מנרמלת רגשות ובכי ואין לי מילים לתאר כמה אני אוהבת את זה.
אין כרגע הופעות קרובות, אבל שווה לעקוב. אולי באוקטובר הקרוב באינדינגב במקום זה שלא התקיים השנה?
שקד מילר
אני בכלל לא אוהבת היפ הופ. שונאת ראפ. ועם זאת, שקד מילר היא חד משמעית לוריין היל הישראלית, והיא מוכשרת ומוזיקלית ברמות שקשה לתאר. חמושה ברעמת תלתלים, חצוצרה (או טרומבון?), צוות מטורף ומפוצץ כישרון, וליריקס חדים כתער, קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהתופעה הזו שנקראת שקד מילר.
הופעה קרובה:
10.3.24 – כולי עלמא (כניסה חופשית!)
דני קוטנר
המוזיקה של דני קוטנר נעה על הסקאלה שבין יפה ליפה מידיי. דרים-אינדי-פופ מתוק ומדוייק, שיתופי פעולה עם מוזיקאים מוכשרים כמו רועי ראמי (איפה אתה אדוני), סיקורים במגזינים נחשבים, השמעות בכל העולם, וייב צ’יל על גבול הlullaby. יש מצבים שלעתים זה קצת רגוע לי מידיי, אבל אם כבר שמישהי תרדים אותי, אני מעדיפה שזו תהיה דני קוטנר וקול הקטיפה שלה.
קטיה טובול
סצנת הג’אז בארץ לדעתי אנדררייטד בקטע מוגזם, ואותם מוזיקאים מופיעים בהרכבים שונים ממש כל הזמן. עם זאת, זה גם אומר שכמעט אין שבוע שאין בו הופעה של הרכב שפסנתרנית הג’אז העילאית קטיה טובול מנגנת בו. אם זה הטריו שלה עם יונתן לוי על הבס ועופרי נחמיה על התופים, או שהיא מופיעה בהרכבים של אחרים כמו גיא לוי,יונתן רוזן, יונתן כהן ויובל כהן, קטיה טובול היא מהנגניות המוכשרות שהאיזור הזה ראה ולנצח אזכור לה את זה שבזכותה הבן שלי אוהב עכשיו ג’אז. ילד בן 7.5, כן? נראה לי שזה מדבר בעד עצמו.
מופיעה באופן קבוע בבית העמודים ובטסה, מומלץ לעקוב
רוני כספי
עוד לא הזדמן לי, לצערי, לראות אותה עם ההרכב והחומרים שלה, אבל כן יצא לי השנה לראות אותה מנגנת עם אבישי כהן (בס) ועף לי הפוני. היא יושבת שם על השרפרף, עם השיער הורוד שלה והמגניבות שנשפכת ממנה, ופשוט מפרקת את התופים תוך כדי שהיא מהפנטת לגמרי את הקהל. נגנית וירטואוזית בקטע חריג, הכי לא טייפקאסט של “מתופפת”, וכנראה שהייחוד הזה שלה גורם לה לבלוט אפילו בתפוח הגדול, שם היא מתגוררת רוב הזמן ומידיי פעם מפנקת אותנו בהופעה בארץ הקודש.
מופיעה במאי באירופה, למי שבמקרה בסביבה…
ליהיא אם
כמו אביב פק, הייתה אמורה להופיע באינדינגב האחרון (2023) שהיה אמור להתקיים 5 ימים אחרי השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ולא מאוד רחוק ממוקד הטבח. ראיתי אותה לייב לראשונה בחגיגות העשור לבלוג “עונג שבת” של הקולגה המוערך גיא חג’ג’ (הידוע בכינויו גיאחה), כשלא הכרתי אותה לפני. הופתעתי מאיכות הכתיבה ומהtightness של הפרפורמנס והייתי לגמרי מהופנטת. איזה כיף.
עוד על הכוונת של טייני גיגז ל2024: ענת מושקובסקי, שרון מנסור, עמר גושן, ספיר וולך, אלונה הבר, גאיה יונה (הלוואי תחזור מאמסטרדם), פלורה, שיר פרום, וממשיכה משנה שעברה – שלי ארצ’ר. וכמו תמיד – ממליצה לעקוב אחרי הסטוריז והפרסומים השבועיים, כדי שלא תפספסו אף אמנית מיוחדת שתצבע לכם את הפלייליסט בצבעים קצת אחרים.
ומי היו נשות השנה שלכן במוזיקה הישראלית?
סיפור קצר לסיום, למי הגיעה עד לכאן: כאשה הופתעתי מאוד מאינטראקציה עם פרסונה מאוד מוכרת בתעשייה, שבעקבות סיקור שכתבתי, הגיבה בצורה גועלית ונרקסיסטית והתעלמה מכל מאמץ שהשקעתי בסיקור, לא נתנה אף הערה מקצועית או עניינית. באותו רגע דיי קיבלתי החלטה שעם כל האהבה שלי לאמנים מוכרים מסוימים שאני אוהבת, הבלוג יתמקד באמנים ואמניות פחות מוכרים, כאלה שלאו דווקא יעשו סולד אאוט בבארבי חודשיים מראש. שם יש הכרת תודה, הבנה שכל מי שמשקיע מזמנו כדי לפרסם הופעות ולקדם מוזיקאים ומוזיקאיות עושה את זה מתוך אהבה טהורה לאמנות. ומעריכים את המאמץ, גם אם זה סטורי קטן שיראו אותו כמה מאות עוקבים שנעלם אחרי 24 שעות, ולא דורש ממני הרבה יותר מללחוץ על share.
