תחילת דרכו של נסיך הדרים-רוק הישראלי – עמרי קרן בבארבי

הילד בן 23. הבטחתי לעצמי שלא אזכיר את סבא שלו, אבל כשסיפרתי שהלכתי להופעה שמעתי שני סיפורים מעניינים.

הראשון ממישהו שנהג לבלות המון זמן בחנות “כלי זמר” בסנטר. הוא סיפר ששלום חנוך לקח את הנכד שלו, אז בן 7, לקנות את החשמלית הראשונה שלו ובחר גיטרה עם צוואר מתקפל. אחרי שבוע בא הילד בא להחזיר אותה כדי לקחת את הגרסה הרצינית כי לא אהב את הסאונד.

הסיפור השני ששמעתי הוא ממישהו שהיה בהופעה של שלום חנוך לפני כ13 שנה וזוכר ששלום העלה את עמרי, אז בן 10, לבמה והכריז “זה עמרי קרן והוא הנכד שלי”.

אז עמרי קרן עדיין ילד פלא. קשה לתפוס שהמוזיקאי הצעיר והביישן הזה שעלה על הבמה בבארבי וקיבל כל כך הרבה מחיאות כפיים מפוצץ בכמויות כאלה של כישרון. ומזמן יכול להתגאות בזה שההצלחה הנוכחית והעתידית שלו לא קשורה בכלל לקשרים משפחתיים.

אני מודה, כשמאזינים לאלבום אמנם יש כמה שירים יפים עד כאב, אבל הוא כל כך חלומי שהוא קצת מנומנם. הגעתי להופעה קצת סקפטית.

ואז הוא התחיל לנגן והביא איתו הרכב של חברים, ילדי פלא גם הם, מוכשרים-מוכשרים. וכמה שהוא קסום. לא פלא שבקהל היה תמהיל של בני 20 וקצת שנדמה שנתלשו מאיזה פסטיבל מוזיקה בערבות ארה”ב של שנות השישים המאוחרות, ובאותה שורה כאלה שהגיעו מתוך נוסטלגיה לאותה תקופה. 

בצניעותו שר את השיר “I might be wrong” ולרגע שכחתי מי שר. אני מכירה הרבה שחיים על הכדור הזה כפול זמן ממנו ועדיין לא מסוגלים להודות בטעויות. הוא לא חף מקלישאות, לא במילים ולא בלחנים, אבל זה לגמרי נסלח. לדוגמה, כששר “don’t need another lover, I’ll never find another”, עם התחלה שנשמעה כמו שיר של יציאת חירום וסיום שנשמע כמו ההתחלה של No Surprises, כל מה שהצלחתי לחשוב זה “זה כזה תמים, ורומנטי, וחמוד, והוא הולך להצליח בגדול”. גם כשהגיע לקאברים שנבחרו בקפידה על ידי אמא שלו, זה לא הרגיש כמו “עוד קאבר”. השיר הראשון שביצעו הוא Give Me Love (Give Me Peace on Earth) של האריסון, יומרני ושוב מפלרטט עם קלישאות, אבל פוגע בול. באחד השירים החדשים שלו שהתחיל כמו אחד השירים הרגועים של ארקטיק מאנקיז שר “The things you’re most afraid of only happen in your mind”, הבנה שנחתה עליי רק לא מזמן.

הופתעתי במיוחד כשהעלה את נעמי אהרוני גל (הלא היא תופעת הרשת נונו). ציפיתי למופע ביזאר כמו שהיה בחימום של מארון 5, אבל זה היה דומה יותר לרסיטל סיום של “רימון”. ההפתעה הגיעה לשיאה בשיר האחרון בהדרן כששרו יחד את “חללית” של גזוז ולא השאירו אף אחד אדיש. כמובן שבהדרן עמרי והלהקה ניגנו גם את Love in Mind, סינגל שאי אפשר היה לפספס כשיצא לרדיו, ומשלב בתוכו תחושה של חלום על ילדות בעשור אחר ורוקנרול מאותו עשור. 

נדמה שעמרי קרן בעצמו הופתע מהמעמד, מזה שהביא כל כך הרבה קהל לבארבי שעדיין שומר על המיתוג שלו כבית של מוזיקאים ישראלים (ומביא גם להקות בינלאומיות… כדאי לעקוב אחרי לוח ההופעות). בשלב מסוים בהופעה הוא כל כך התרגש שהחליף לגיטרה האקוסטית מוקדם מידיי והתנצל עם חיוך מבויש. פרק הקרדיטים היה ארוך במיוחד, רצה להודות לכל מי שהיה לו יד בהפקה של הערב הזה, קטן כגדול, וכולם הכי טובים בעולם. ככל שימשיך להופיע אני מאמינה ששלב הקרדיטים יצטמצם, אבל גם על זה סלחנו לו כי גם אז הוא הצליח להקסים.

הצניעות שלו, יחד עם הלוק של גילמור הצעיר, והדרך שבה הוא חורך את הבמה עם סולואים פסיכיים על הגיטרה – הם מה שיביאו אותו רחוק, ואני מקווה שבעוד 10 שנים אוכל להגיד שאני הייתי שם כשהוא רק התחיל את דרכו.