הופעת השקת האלבום Circus Pop במועדון האזור בת”א, 31.10.22
הגענו למועדון האזור שכבר ראה את ליידי סילבר בעבר (הם אפילו אירחו את גל דה פז המלכה באחת ההופעות בעבר באזור). עלו חמישה נגנים על הבמה, מתוכם ארבעה מההרכב המקורי – מקס הסולן, ניר על התופים, גל על הבס ודניאל על הגיטרה, להופעות מיוחדת להשקת אלבום ראשון אחרי מספר סינגלים וEP בשם Ladies First. מאז הפריצה שלהם בתחילת 2019 כלהקת רוק אלטרנטיבי בניחוח בריטי, עם מקצבי דיסקו וFאנק, צברו 4500 מאזינים חודשיים בספוטיפיי (הישג ממש מרשים בפני עצמו. לAs You Wish מעל 100 אלף השמעות), והם מעוררים עניין ותגובות מכל העולם.
ההופעה התחילה כמו הופעת מחווה לThe Who וציפיתי שיתחילו לשיר “Who are You?”, מה שלא קרה. אבל בהחלט שאלתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מי מנגנים עכשיו על הבמה. ליידי סילבר הם תופעה – מצד אחד הם נגנים *מאוד* מוכשרים בפני עצמם, והשירים נשמעים לא רע בכלל. מצד שני, לא יכולתי שלא לתהות אם הם מנסים במודע לחקות את הארקטיק מאנקיז או שזה פשוט מה שיוצא להם. זו הרגשה מאוד מוזרה לשמוע חומרים מקוריים של להקה ולתהות לעצמי אם אני לא אמורה להכיר את השיר הזה ואם אני לא בעצם במופע מחווה. קצת כמו החווייה של לשמוע את גרטה ואן פליט בשמיעה ראשונה.
אני חייבת להיות כנה – רוב השירים נשמעים כמו הB-Side של Favourite Worst Nightmare. במיוחד השיר הראשון שניגנו – Old July, ו-The Prestige, שניהם מהEP. התחלת השיר The Prestige מזכירה את When the Sun Goes Down של המאנקיז, וההמשך נשמע כמו מחרוזת של ארקטיק מאנקיז, שזה למען האמת – קצת קרינג’י. בשיר Nothing Changes מהאלבום החדש הם חוזרים לסאונד של המאנקיז, אבל זו הפעם הראשונה שהצלחתי לשים לב גם למילים – “שום דבר לא משתנה חוץ משם העיר”. גם השיר Wondershow מאלבום החדש נשמע כמו שיר מFWN של המאנקיז, אבל אהבתי ממש.
אבל אם חוזרים לרגע להופעה עצמה, הם נשמעים טוב. ממש טוב. השיר השני הניגנו, News of the World מהאלבום החדש נשמע יותר מחוספס, טיפה יותר מתוחכם. סולו הגיטרה דומה באופן מחשיד לסולו בשיר Aviation של TLSP, הסופרגרופ של אלכס טרנר, והשימוש במילה scum באותו מבטא של טרנר לא יכול להיות מקרי. מיד אחריו ניגנו את Lady Silver, השיר הראשון שהם אי פעם ניגנו ביחד – קטע דיסקו מקפיץ, מסתיים ברוקנרול בועט. בשמיעה חוזרת הוא מזכיר באופן מחשיד את Old Yellow Bricks של המאנקיז, אבל לדעתי השיר פשוט מושלם. בשיר Come Dance Tonight שומעים גם השפעות דיסקו, והוא מקפיץ ממש. Pigeons מהאלבום החדש קצת אפל יותר, מתחיל קצת טרנטינו. נשמע מוכר, כאילו כבר שמעתי את השיר, אבל מוצלח. השורה I’m having fun, my disco sounds like punk לא יכולה להיות יותר מדוייקת. הסינגל Want you for Myself מ2020 קצת מונוטוני, חיכיתי להתפתחות שבאה בסוף עם סולו גיטרה שמפתיע לטובה. בשיר Man of the Hour מהאלבום החדש – כבר שומעים סאונד קצת יותר ייחודי של ליידי סילבר עם קצב השפעות סובייטיות כשהקצב עולה ככל שהשיר מתקדם. ואז הגיע קאבר מוצלח לChasing Pavements של אדל (יש מצב שאתם אנגלופילים??). בחירה מפתיעה לקאבר, ואולי דווקא בגלל זה הוא היה כל כך מוצלח. את השיר Fool on an Island ניגן מקס הסולן אקוסטי על גיטרה – נשמע כמו Cornerstone, אבל מונוטוני מידיי לטעמי.
המשכנו עם שעת סיפור: באוגוסט 2021 חברי הלהקה התעוררו לחדשות נוראיות – משתתפת ריאליטי שלקחה את חייה, אחרי שהגיעה לגמר של התכנית והובטחו לה הרים וגבעות, וכמובן שהיא נשארה בלי כלום חוץ מהבטחות ריקות אחרי שנגמרו 15 דקות התהילה שלה, כמו שקורה להרבה מכוכבי האינסטנט. הסיפור טלטל את מקס סולן הלהקה והוא החליט לכתוב את השיר You are the One בהשראתו, בלי רפרנס ישיר אליה (מתוך כבוד לזכרה ולמשפחתה). הפזמון הן בעצם מילות העידוד וההעצמה שהוא היה רוצה להגיד לה, אם היה מכיר אותה והייתה לו ההזדמנות. שההצלחה האמיתית היא הנסיון, והמאמץ, והכישרון – ואותם אף אחד לא יוכל לקחת ממנה. לא ציפיתי למקצב הזה אחרי הסיפור שקדם לו, נשמע קצת כמו שיר אירוויזיונים. כשאני חושבת על זה, ב2005 השיר של יוון באירוויזיון באמת היה עם המילים האלה…
את הטוב ביותר שמרו את הטוב לסוף וסיימו עם As You Wish שלדעתי הוא שיר מושלם. הכל יושב במקום ויש בו הכל. הוא לא נשמע כמו עוד שיר שמושפע מארקטיק מאנקיז. הוא כבר ממש נשמע כמו שיר אבוד של המאנקיז מFavourite Worst Nightmare ומזכיר במיוחד את Do Me a Favour.
לסיכום, אני יודעת שזה קשה עד בלתי אפשרי למצוא קול ייחודי כשנדמה שכבר שמענו הכל. מצד שני, היה לי מאוד קשה להתנער מכמה שהם נשמעים כמו הארקטיק מאנקיז, לטובה ולרעה. כשאני חושבת על לטוס להופעה של המאנקיז (וזה בתכנית שלי כבר הרבה זמן), אני מתבאסת שאצטרך לשמוע גם את שירי המעליות שלהם משני האלבומים האחרונים. מצד שני, ליידי סילבר אמנם נשמעים כמוהם בהרבה מהשירים, אבל זה מרגיש ליד, עדיין קצת בוסרי. השירים היותר מוצלחים שלהם יותר Fאנקיים עם נגיעות דיסקו, והם דווקא השירים שבהם הם לא נשמעים בדיוק כמו המאנקיז. להמשך, אני מקווה שהם ינקו קצת את המבטא הבריטי-שפילדי, ימשיכו בקו היותר מתוחכם של האלבום החדש, ישלבו יותר קטעים אינסטרומנטליים, ולדעתי הם יגיעו רחוק.
ממליצה להמשיך לעקוב, כי פוטנציאל וכישרון יש פה בערימות, והם הרימו הופעה שהקפיצה את הקהל שהגיע, שזה בכלל לא מובן מאליו.
אוהבת,
טייני דנה
הופעות קרובות:
17/11 בגבעת ברנר
19/11 בלה צ’או בראשון לציון
22/12 בר הבלייז בירושלים
קרדיט לתמונות: שירה פלד
